דולצ’ה ויואצ’ה

“כל דבר קורה מתי שהוא צריך לקרות”, מסביר שוחט. “את היוזמה הראשונית עשה משה רעות, המפיק של המופע, שאני עובד איתו כבר 12 שנה. משה חושב כאומן. הוא אוהב חיבורים לא שגרתיים. ואז דיברנו עם מארינה, בחרנו נגנים לאנסמבל, והתחלנו בעבודה של כמה חודשים על תזמורים, עיבוד מוסיקלי וחזרות”. גם מבחינת מארינה שיתוף הפעולה הזה הגיע בזמן הנכון. “לפני כן לא יכולתי לסגור מעגל עם הרקע הקלאסי שלי, זה תהליך שלקח זמן, ואין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר עם גיל כי כשהוא מנגן זה לא רק מוסיקה קלאסית אלא הרבה מעבר, נוצר משהו הרבה יותר גדול ודינמי”.

כמו זר פרחים צבעוני ומרהיב אשר מפתיע את מקבליו ומרטיט את הלב בריחו המשכר וביופיו, כך מצליח המופע להלהיב, לרגש ולעורר את החושים בזכות אותה שזירה רגישה ומדוייקת של קטעים בודדים לידי הזר המוסיקלי המושלם. המעברים המהירים בין סגנונות מוסיקליים שונים הדוגמים נקודות ציון על ציר ההיסטוריה, התרבות והשפה, מייצרים קרקע פוריה לסינתזה ייחודית וחדשנית, שנדרש לא מעט אומץ כדי לקיימה. “אנחנו ציפורים נדירות”, אומרת מארינה. “במוסיקה הקלאסית יש המון נוקשות, ומה שאנחנו עושים פה הוא לא דבר מובן מאליו. אנחנו נהנים מהתקופה הזאת שמאפשרת פיוז’ן, פילוסופיה אומנותית, חשיבה אומנותית, וכמובן מהפכנות. זה לא דבר פשוט, אבל אנחנו ציפורי דרור”.

שוחט מסביר כי מבחינתו מדובר בתופעה תרבותית של ממש. “אנשים אומרים שזה שינה את תפיסתם המוסיקלית”, הוא מספר. “המהות של הערב הזה היא להביא את המוסיקה הקלאסית לכולם. למרות שהמוסיקה הקלאסית נכתבה במשך אלף שנה ומהווה את סמל המצוינות, כיום היא כלל לא נמצאת בשיח הציבורי. כאן אנחנו יוצרים את החיבור, ולכן זו אומנות שמעבר לאלמנט הבידורי. יש לנו את מארינה שהיא הטופ של הזמרות ו-8 נגני אנסמבל שהם נבחרת ה-NBA של המוסיקה הקלאסית, וביחד אנחנו מעלים מופע שהוא לא רק הנאה לקהל אלא גם סוג של שליחות”.