גלו עוד
הרשמה לניוזלטר
שלח

אאא
08-9396030
מאמרים
השלישייה

השלישייה

"יש מופע חדש שאנחנו רוצים שתכתבי עליו", אמרו לי. שאלתי איזה. "מדובר במחווה לשלישיות הגדולות של הזמר העברי", הסבירו. כמובן שנעניתי, מבלי להסס. לא כל יום נקרית בדרכי הזדמנות למפגש עם צלילי גשר הירקון, החלונות הגבוהים, הגששים, הטוב הרע והנערה, ועוד רבים וטובים. וכך מצאתי את עצמי אחר הצהריים אחד עומדת מול בניין בשכונת מגורים ליד צומת עלית, מתקשה להאמין שבפנים חבוי לו אולפן הקלטות, ובו מתקיימת חזרה למופע. ולפני שנתחיל, קבלו את השלישייה – אילן לייבוביץ', אורי בנאי, ניקי גולדשטיין. על הפסנתר – דוד קריבושה.

האולפן קטן וצפוף אך אופיו מורגש היטב, יש את הריח הזה באוויר של מקום שמסביב לשעון מייצר מוסיקה. החזרה אמורה להתחיל ב-16:30 אבל במשך חצי שעה בעיקר משתעשעים, מדברים על החיים, מתחממים. לייבוביץ' נותן לי קצת רקע על המופע, בנאי מתיישב ליד התופים ומצטרף לשיחה, גולדשטיין מתמקם ליד המיקרופון (כי לשם מכוון המזגן) ומפתיע במה שנשמע כמו ביצוע חייו לשיר של הזוכה בתוכנית X- FACTOR. צמרמורת. איזה פרפורמנס, איזו יכולת ווקאלית. כשגולדשטיין, שלרוב מוכר בכלל כסטנדאפיסט ולא כזמר, פותח את הפה – קשה להישאר אדיש. אחר כך התברר גם שהוא מצחיק. מאוד מצחיק.

מתחילים. קריבושה מתיישב על הפסנתר. לייבוביץ', בנאי וגולדשטיין על המיקרופון. לייבוביץ' מביא את הקלאסיקה של פעם, שירה מדוייקת וקומית, מזכירה את המיוזיקלס מימי הקולנוע בשחור-לבן. להתאהב. בנאי מביא את הקסם הבנאי המפורסם, באמת שאין צורך להכביר במילים. קריבושה מנגן בווירטואוזיות על הפסנתר ומנצח על כולם. את אדרת הכבוד שהוא מקבל מהשלושה קשה לפספס. רואים שהם מחבבים זה את זה, ניתן לחוש את הכימיה. מעבר לקולות השונים שחוברים לשלמות מעוררת השתאות, אלו הן מחוות הגוף, האתנחתות הקומיות, המסירות של שלושה קולות שונים למופע אחיד ומשותף, כשכל אחד תורם את הסגנון הייחודי שלו. השילוב מנצח, ורואים שהם יודעים את זה, ונהנים מכל רגע – מהמוסיקה, ואחד מהשני.

מחרוזת ראשונה, בת 6 דקות, שולחת אותי הישר לעבר הילדות שלי, ויותר מזה – לעבר סיפורי הילדות של אבי. כמו מסע במנהרת הזמן, המוסיקה מעלה זכרונות, מקלפת חלודה מעל ימי הרדיו ובקרים של שבת. השירים מציפים את הנרטיב הנוסטלגי של הזמר העברי, של העם העברי. המוסיקה מחייה את אותן תמונות, המילים מציירות מחדש את ישראל של פעם, את התרבות העברית לדורותיה. כמה שההיסטוריה חזקה, ככה היא נוגעת. אם בהתחלה לא הייתי בטוחה, עכשיו אני יודעת – הביצועים הכמעט תיאטרליים של השלישייה והפסנתר יעלו חיוך גם על פניו של מי שצעיר מכדי להאזין לביצועים המקוריים בילדותו.

ועם זאת, מעניין למה דווקא בתקופה שבה זמרים יוצאי תוכניות ריאליטי ("כוכב נולד" ואחיותיה) שולטים ביד רמה במצעדים ובתוכניות הרדיו, בחרו הארבעה לחזור לשורשים – לימים שבהם עוד לא ידעו לעשות ריאיליטי, בקושי ידעו לעשות טלוויזיה. אז איך הכל התחיל? "אילן ואני משתפים פעולה זמן ארוך", מספר קריבושה. "התחלנו לגלגל רעיונות למופע משותף, ותוך כדי הגענו למוסיקה של שלישיות גדולות של הזמר העברי. צירפנו את בנאי ואז חיפשנו את הצלע השלישית. בשנה שעברה הייתי בוועדת האירוויזיון, ולהפתעתי גיליתי שלמרות שניקי סטנדאפיסט, הפה שלו מפיק יהלומים. וככה הגענו לכאן".

הכנת מופע היא תהליך שאורך חודשים של חזרות. תהליך מאתגר, אולי אפילו יותר כשמדובר בשילוב אמיץ ויצירתי של קולות וסגנונות מוסיקליים שונים כל כך. "השוני בינינו, בקולות שלנו, הוא עצום. בדרך כלל שלישיות הן קול אחד, אבל זה חלק מהיופי, שהשוני עובד", מסביר לייבוביץ'. לדבריו, "להרכיב שלישייה זה לא עניין פשוט, ואת הקולות האלה לא קל ללמוד, אבל קריבושה הוא מעבד מוסיקלי אחד ויחיד, ששומר נאמנות למקור". קריבושה מדגיש כי "זה מעבר למופע של שלושה זמרים – יש פה שלושה שחקנים, שלושה סטנדאפיסטיים. זה מופע מוסיקלי נוסטלגי אבל גם מצחיק ומרענן".

מוצלח ככל שיהיה, עולה השאלה האם יש עדיין קהל למוסיקה של פעם, האם הציבור הישראלי אוהב נוסטלגיה. "בינתיים אני מופתע לטובה", אומר גולדשטיין. "חברים של ההורים שלי מתקשרים אליהם בהיסטריה שנשמור להם כרטיסים. כולם מתגעגעים למוסיקה, ומאוד מתלהבים. יש עדנה". קריבושה מאשר, "זה נכון. לחבר שלי יש בן שכל הזמן מאזין לשירים האלה, והוא רק בן 15. גם חברות של הבת שלי ביקשו כרטיסים למופע, והן בנות 27. אין פה עניין של גיל, זה מתאים לכולם". לייבוביץ' מוסיף, "הקהל מתגעגע. פעם היתה תמימות בטקסטים, וגם יותר מורכבות בלחנים. זאת היתה מוסיקה אחרת, תקופה אחרת, אנשים מתגעגעים לזה, ונעים להיזכר".